ראנר - ביקורת
ריצה ברוורס
מה הסיכוי שבחודש ספטמבר 2026 ייצאו שני סרטים עם שם כמעט זהה, כשההבדל היחיד ביניהם הוא ה"א הידיעה? אבל מעבר לצירוף המקרים הזה, כנראה שהשם Runner הוא פשוט אינדיקציה למזל רע.
חבל לרוץ...
כידוע, אלן ריצ'סון הפך בשנים האחרונות לאחד מכוכבי האקשן הבולטים בזכות הסדרה "ריצ'ר" באמזון פריים. אלא ששיתוף הפעולה בינו לבין הבמאי סקוט וואו הוא כנראה אחד השילובים הגרועים שראיתי ממנו, במיוחד אחרי שוואו כבר עשה בעיניי שם רע לפרנצ'ייז של סטאלון עם "בלתי נשכחים 4" - סרט שנמצא מבחינתי בתחתית של ז'אנר האקשן.
אז במקום לחשב מסלול מחדש, האולפנים ממשיכים לעבוד איתו. על אף שניכרת כאן מגמת שיפור מסוימת בקטעי הפעולה ובעלילה, הרף מלכתחילה היה כל כך נמוך, שלא מדובר בהישג גדול במיוחד.
הנה העלילה בקצרה: האנק מאלון (אלן ריצ'סון), יוצא חיל הים, מתפרנס מעבודות שחורות הכוללות העברת חבילות ממקום למקום, גם כשהן לא בדיוק חוקיות. או במילים אחרות - הוא "ראנר". יום אחד הוא מקבל משימה חשובה במיוחד: להעביר איבר להשתלה. יחד עם החבילה מגיע גם בן בישופ (אוון וילסון), שמדריך אותו לאן עליו להגיע. אלא שכיאה לסרט שבו קלישאה רודפת קלישאה, האנק אינו האדם היחיד שמעוניין באיבר הזה, ומכאן מתחיל מסע מפרך, עמוס באיומים ובבעיות.
לצערי, זה גם לא צירוף מקרים שהדבר החשוב ביותר כאן, כוריאוגרפיית הקרבות, פשוט לא טובה בלשון המעטה. אחרי הכול, את סקוט וואו אפשר לעיתים להגדיר יותר כמעריץ של סרטי פעולה מאשר כבמאי שיודע לביים אותם. גם התושייה והכריזמה של ריצ'סון לא מצליחות להצדיק את הבימוי החלש של סצנות האקשן.
רובן הגדול של הסצנות מגוחכות ולעיתים אפילו כואבות לעיניים. גם הסינמטוגרפיה לא עוזרת, כשהיא נתקעת פעם אחר פעם על זוויות דומות של החזקת נשק, קלוז־אפים לא מחמיאים, ולמרבה הצער גם שימוש חלש באפקטים ממוחשבים.
עד מקצה הסיום.
אוון וילסון ואלן ריצ'סון מוכשרים הרבה יותר ממה שהסרט הזה עושה מהם. "ראנר" מנסה להכניס גם אווירה קומית לתוך כל המהומה, אבל אפילו זה לא באמת עובד. נראה כאילו חוש ההומור של וילסון פשוט הלך לאיבוד איפשהו במהלך הצילומים.
התסריט, שנכתב על ידי מיילס וובלי וטומי וויט, מציג בעיות כתיבה קשות שמגיעות למסך בדיוק כפי שהן. חלק גדול מהאירועים פשוט אינם הגיוניים בעליל, ולעיתים הם מצליחים לצאת מגדר הרגיל אפילו ביחס לסרטי אקשן מפוצצים כמו "מהיר ועצבני".
בעוד שהכוכבים הראשיים לפחות מנסים לייצר כימיה ביניהם, הנבל הוא אחד הטייפקאסטים הבנאליים ביותר שראיתי מזה זמן רב. גם בפן התסריטאי וגם ביכולות המשחק של רודריגו סנטורו, התחושה היא שהוא כמעט לא מנסה לייצר כריזמה או נוכחות אמיתית. אולי אם הייתה שם לפחות הופעה מוגזמת ומהנה, הייתי מצליח לסלוח מעט יותר, אבל כשהתוצאה כל כך חד-ממדית - אין פלא שגם מה שנשאר מהתבנית העלילתית מתחיל ליפול כמו דומינו.
יש כאן גם ניסיון מסוים להזריק עלילה דרמטית אל תוך כל המהומה, אבל כשהבימוי כל כך חלש, ולעיתים גם קרינג'י, קשה מאוד להתייחס אליה ברצינות. אפילו במערכה האחרונה הסרט עדיין מנסה בכוח להשחיל אמירה מסוימת, אלא שבשלב הזה כבר קשה להאמין בה.
"ראנר" הוא מסוג הסרטים שאפשר למצוא באחד משירותי הסטרימינג ולשים כדי להעביר שעה וחצי, גם אם מדובר ביצירה מבולגנת ובנאלית בלשון המעטה. הבעיה היא שבמקום להתמקד בעיקר במה שהיה אמור להיות הצד החזק שלו - האקשן - הסרט מכניס פעם אחר פעם קטעי דרמה שלא באמת מצליחים לסחוף.
וזה חבל, כי בהחלט היה אפשר פשוט לתת לאקשן לזרום. במקום זאת, לא מעט סצנות מרגישות מקוטעות, כאילו מישהו החליט לעצור מרדף מכוניות באמצע, לבצע קאט למיקום אחר, ואז לחזור אליו מאוחר יותר. התוצאה היא סרט שגם כשהוא סוף-סוף מנסה לצבור מומנטום, הוא שוב מצליח לעצור את עצמו.
פסק הדין
בתור אחד שלא נמנה עם חובבי הבמאי, ציפיתי לראות אצלו איזושהי מגמת שינוי בחלוף השנים - או לפחות קיוויתי לכך. "ראנר" הוא בדיוק סרט האקשן שאפשר לצפות מיוצר שרף סרטי הפעולה שלו נמצא מבחינתי מתחת לכל ביקורת.למרות הניסיון להרים את היצירה באמצעות שני כוכבים שסוחבים את הסרט ומציגים ביניהם חיבור חביב למדי, זה מרגיש כמו ניסיון למצוא בכוח משהו חיובי בתוך ערימה של שטויות במיץ. הכוריאוגרפיה, הסינמטוגרפיה, והתסריט כמובן, פשוט לא מצליחים להתחבר יחד ליצירה קוהרנטית, מלהיבה או מהנה באמת. בשלב הזה, זה אומר לא מעט על מי שביים אותה.
ביקורת: ראנר
