בחזרה לסיילנט היל - ביקורת
הסרט הזה לא עשה אותי שמח יותר
בעולם האימה של הגיימינג, כנראה שמעתם על משחק האימה הפסיכולוגי Silent Hill 2. היצירה המופלאה של Masashi Tsuboyama ו-Hiroyuki Owaku שהטילה את אימתה על מיליוני שחקנים ברחבי העולם ב-2001. עד לתקופה האחרונה, הפרנצ'ייז היה תקוע בלימבו אצל חברת Konami עד להכרזה המפתיעה של סטודיו Bloober Team לחדש אותו. לבסוף הרימייק של Silent Hill 2 יצא ב-2024. בנוסף, כמה חודשים לפני ההשקה הרשמית, הכריזו על סרט נוסף בזיכיון "סיילנט היל" המבוסס על המשחק השני, כאשר אותו הבמאי, כריסטופר גאנס - האיש אשר אחראי על הסרט הראשון בזיכיון חזר לביים את הנוכחי "בחזרה לסיילנט היל". אבל לאור הנושאים הכבדים של המשחק, תהיתי איך אפשר להמיר אותם למסך בצורה חלקה.
המשחק Silent Hill 2 הוא סיפור סינדרלה של Konami. כאשר Keiichiro Toyama יצר את המותג עם הכותר הראשון ב-1999, הייתה מעין מלחמה בין Capcom ל-Konami על כותר האימה היותר פופולרי. מצד אחד היה את Resident Evil שכבר הצליח עם 2 משחקים, המשחק הראשון בסדרה, על אף היותו אייקוני הוא לא ממש ניצח ב-"מלחמה" הזו - למען האמת עד היום. אך המשחק השני שם חותם כאשר יצא לפלייסטיישן 2 והפך להצלחה מסחררת כתוצאה מהתחרות הזו לאחד הכותרים שהביאו רף גבוה לז'אנר האימה הפסיכולוגי עד היום.
לקראת הסרט החדש סיימתי לראשונה בחיי את Silent Hill 2 - מדובר בחוויה אימרסיבית ומטלטלת שאני ממליץ בחום רב למי שיכול ומסוגל להתמודד עם נושאים קשים של אובדן, התאבדות, איבוד שפיות וכדומה ללכת לשחק בו, כי גם כשהסרט לא מספר פרט ופרט כמו ביצירה המקורית, הוא אכן יכול להרוס את הסודות מאחורי העלילה אותה כדאי לכם לחוות מול הטלוויזיה בסלון.
In my restless dreams
"בחזרה לסיילנט היל" מתחיל כמעט כמו כל סרט אימה בימינו. שמיים בוהקים, השמש זורחת, וג'יימס סנדרלנד מטייל לו ברחבי אמריקה עד שנתקל בבחורה מקסימה בשם מרי. הם יוצאים ביחד זמן לא ידוע של שנים. עד שיום אחד, נעלמו עקבותיה של מרי, וג'יימס מקבל מכתב מסתורי ממנה לבוא לחפש אותה בעיירה שנקראת סיילנט היל.
חשוב לציין, הסרט החדש של "סיילנט היל" הינו ריבוט לסדרת הסרטים, ואינו קשור לסרטים הקודמים, חוץ כמובן מהדמות האייקונית Pyramid Head שמקורה במשחק השני עליו מבוסס הסרט הזה.
הסברתי לכם איך הסרט מתחיל בצורה הכי פשוטה שאפשר לעשות, כי הסרט? לא ממש מצליח לעשות זאת בעצמו. מהנקודה הראשונה בה הסרט מתחיל, זוהי רכבת ארוכה של טעויות. "בחזרה לסיילנט היל" לא באמת מבין מה המסר האמיתי מאחורי העלילה שהפכה את Silent Hill 2 לכל כך אייקוני.
הסרט לא מצליח לייצג את המשחק בצורה מובהקת. יתרה מכך אם נצא מנקודת הנחה שהוא לא מבוסס אחד לאחד עליו, הוא מנסה לשחזר סצנות אייקוניות ממנו, אבל ללא נשמה מאחורי הדברים. וגם כסרט בפני עצמו כן? הוא לא סרט אימה ממש טוב.
עוד לפני שמתחילים לדבר על קווי העלילה החדשים, כסרט הוא בעייתי מאוד. העלילה מפוזרת, לא מובנת (במיוחד למי שלא שיחק), וערוכה באופן לוקה מאוד. הסרט ערוך בצורה מסורבלת כשהוא מציג קטעי פלאשבקים של ג'יימס מהעבר, בין היתר קו עלילה חדש לחלוטין למרי, וגם קופץ בין לוקיישנים של הפלאשבק והעולם הדיסטופי של סיילנט היל, למה צריך לעשות זאת? מדוע למלא את החלל הריק באקספוזיציות על פני אקספוזיציות? כל המטרה של סיילנט היל, היא לתת לצופה במקרה הזה את פרטי העלילה על פני השטח מבלי ליצור מגמת אקספוזיציה מתמדת ועוד עם סיפור ממוצע שהתברר בתור נונסנס אחד גדול ועלבון לכותר המקורי.
הסרט גם לא מנסה ליצור לוגיקה כמו: מהי מטרתו של Pyramid Head? ודמויות נוספות שמוכרות היטב לשחקנים, אך לא עושות כלום בסרט. מה הופך את Silent Hill לכל כך מיוחד בפני מרי וג'יימס? ומה הן ההשלכות כשג'יימס הגיע לעיירה הביזארית הזו? אלו שאלות שהסרט לא מצליח לענות עליהם בצורה מסודרת, ובאמת שהוא מנסה להיות נאמן לתוכן המקור, אבל באותה מידה הוא מזלזל בו. הנושאים לכאורה שהמשחק עוסק בהם, ביניהם גם חלקי המפתח של העלילה מושמטים לחלוטין מהיצירה הזו, החל מהשורה האייקונית של מרי ועד לליבה של העלילה - שפשוט יוצאת מכלל שליטה עם אפס הכרה של העולם לפרטי פרטים.
I see that town
אפשר לשמוח שהצליחו לשחזר איכשהו את העיר לצורתה המקורית. למרות התקציב המזערי של הסרט בסכום של 23 מיליון דולר, האפקטים הטובים ביותר שיכלו לעשות בשל התקציב הנמוך הם המפלצות, וחלק מהסביבה. הם הדברים היחידים שנראו טוב לעין, כי כל דבר אחר הושג כתוצאה מאפקט זול, גם בשל השימוש בקירוב של המצלמה, וכן לרוב מוריד מהאווירה העכורה כשמנסים לבנות את העולם הזה.
כמו כן, לא רק האפקטים והעריכה לוקים. אלא גם הצילום. בעודם מנסים לעשות הומאז' למשחק השני, הצילום והבימוי בסינרגיה מושלמת לרעה, יוצרים חוויה שקשה להסתכל אליה. בין אם מדובר בזום אין למפלצות כי... למה לא? טריק סיבוב מצלמה של "מייקל ביי", פרספקטיבה של גוף ראשון (המשחק בגוף שלישי), סכנת אפילפסיה בין היתר וצילום רועד שהזכיר לי נשכחות מ-"האויב שבפנים". השוטים היותר טובים למשל, הם אלה שמנסים לחקות את הסצנות מהמשחק, ולרוע מזלם גם פה הצליחו להרוס את זה כאשר ישנם מקרים שמגיעים ללא הקשר, או לחילופין מתרחשים בזמן לא נכון.
אוסיף מלח לפצעים - גם השחקנים עושים עבודה לא טובה. ביחס לתסריט הם משחקים באופן הכי מונוטוני ומשעמם שאפשר. ולא שיש קאסט רווי שחקנים כן? יש בעיקר 3 שחקנים בסרט: ג'רמי אירווין ("סוס מלחמה") בתור ג'יימס, האנה אמילי אנדרסון בתור מרי ו-שתי דמויות נוספות, איווי טמפלטון אשר חוזרת לגלם את לורה מהרימייק של Silent Hill 2, מה שמתברר בתור הסיפור הכי מצער מבין כל השחקנים, כשהיא כבר מכירה בחומר המקור ויודעת כיצד לשחק את לורה עם תסריט ותצורת משחק אמוציונאלית פי כמה מונים מהסרט הזה. ומי שנחבא לכלים ללא עוול בכפו - הוא פירס איגן בתור דמות שלא אחשוף אותה כאן, אך רק אציין שהוא מהווה חלק חשוב לא פחות ממרי לעלילה המקורית, ולצערי נתנו לו זמן במה של בערך כ-5 דקות.
והנה משהו שאני לא מבין, כמו כל עיבוד קולנועי למשחק וידאו - יש לכם חומר מקור לקחת ממנו דברים, בשביל שאני אוכל לומר "נאמן למקור", הוא היה צריך להצדיק זאת - אך מה שכריסטופר גאנס יצר הוא עלבון למשחק האייקוני, בצורה בה הוא מחפיש את הסיפור המקורי ומשנה קטעי מפתח. למה בעצם זה קריטי? הדוגמה הכי טובה היא The Last of Us - הסדרה של HBO. נכון שיש הרבה טענות על העונה השניה, אך בכל זאת היא ניסתה להישאר נאמנה לתוכן המקור, כמה שרק אפשר. ואפשר להסכים כי בטלוויזיה אפשר לדחוס כמה שיותר מידע לצופה, מבלי שהכל יראה מזורז, למה לא אותה תשומת לב מקבל סיילנט היל?
כאמור, מי שאינו בקיא במשחק ייראה זאת סתם בתור עוד סרט אימה בינוני דל תקציב, אך אם היה הולך לפי התסריט המקורי - שכולל בתוכו נושאים כבדים יותר, לא שוקע באקספוזיציה ונותן לעיר לשאוב את השחקנים למימדי הטירוף, באופן הכי קרוב שיכול להיות - אבל זה כביכול, אשליה שאני יצרתי לעצמי לפני שהגעתי לסרט בתקווה שיהיה ככה.
אם יש משהו אחד שלמדנו מחברת Capcom, זה לא לקחת השראה מהם ליצור סרטים מבוססי משחק (ועוד מאותה חברת הפקה). "בחזרה לסיילנט היל" הוא פרסומת לא טובה ל-Silent Hill 2. הרושם שהצופה מקבל מצפייה בו, אינו נכון כלפי המשחק. ואני יכול אף להעיד שאנשים יצאו מבולבלים מהסרט, שמדובר בעוד סרט סוג ב' שהופק בשקל 90 עם עלילה לא טובה. אני רק אשים את זה פה, העלילה של Silent Hill 2 היא בין הטובות ביותר בגיימינג, וגם בזה כריסטופר הצליח לפשל.
לאחר ששפכתי המון רעל (ובצדק). חשוב לומר כי הנקודה החיובית הכי טובה בסרט הזה היא הפסקול של אקירה ימאוקה, מדובר במלחין שכבר עבד על כמה משחקים בפרנצ'ייז ביניהם הכותר השני עם היצירה האייקונית "Promise". הוא כמובן מביא את הטוב ביותר שלו לתוצר הלוקה הזה כפיסת אור נעימה לאוזניים, עם כמה יצירות חדשות שנוצרו במיוחד לסרט.
פסק הדין
לבסוף, "בחזרה לסיילנט היל" עושה כל מה שלא נכון לעשות ביצירת עיבוד קולנועי למשחק וידאו. וזה מביך בהתחשב בתקופה מאוד מוצלחת לאדפטציות של משחקי וידאו. הוא מפספס לחלוטין את הפואנטה מאחורי הסיפור של כל הדמויות, ממציא נוסחאות חדשות ליצירה קיימת בעודו מעתיק את הלוקיישנים ללא סימן היכר בעריכה, ובמהות האמיתית מאחורי מסע החיפוש של מרי. הוא אינו בהכרח מתעסק עם נושאים כבדים, ודמויות המשנה שכאמור מתפקדות בתור כלי עיקרי בכתיבת העלילה, אינן נחשבות כמוטיב ממש חשוב, במיוחד מריה. הרים של אקספוזיציה על סמך יצירה המאופיינת בתור חוויה פסיכולוגית מטלטלת שהשחקן יוצר בעצמו את האקספוזיציה ולא ההפך - מביא גם אלמנטים נוספים, לאו דווקא למעריצי המשחק עם צילום, עריכה ותצורת משחק לוקים. יחד עם קרן אור קטנה בדמות הויזואליות על Pyramid Head והפסקול האגדי של אקירה ימאוקה שמצליח לחלחל לתוך הצופה, אני מתקשה להאמין שהבמאי של "סיילנט היל" (2006) יצר את זה. כמובן אין צורך שיסופר אחד לאחד מתוך המשחק, אבל אם כבר המצאת במעורפל גרסה ל-Silent Hill 2, המינימום שאפשר לעשות זה להצדיק את זה עם כתיבה חכמה ועלילה מהודקת ואפקטיבית, ולא להתחיל להמציא דברים שהוצאו מהקשר על העולם הדיסטופי הזה יחד עם העתקה זולה של סצנות המשחק לרעה.
ביקורת: בחזרה לסיילנט היל
